ביה"ח סורוקה ורופא אחראי במרפאה ברהט יפצו צעירה בגין טיפול רשלני בפיה

התובעת, ילידת 1985, מבקשת לחייב הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מטיפול לקוי ורשלני שניתן לה על ידי מי מהם.

טענות התובעת

1.         התובעת מעדה ביום 3.12.02 במדרגות ביתה, ונחבלה בלשונה ובשיניה הקדמיות, פונתה לחדר המיון בבית החולים "סורוקה", שם טופלה על ידי ד"ר אלה אבן טוב שהייתה אז בשנה הראשונה להתמחותה.

לטענת התובעת לא נעשתה בה האבחנה הראויה והדרושה במועד ביקורה הנ"ל בחדר המיון, והיא שוחררה לביתה, אחר שאובחן כי היא סובלת מחתך רוחבי העובר את כל עובי החלק החופשי של לשונה, ובהמלצה לטיפול בשטיפות פה ומשככי כאבים.

התובעת טוענת כי למחרת האירוע הנ"ל, ועקב כאבים, ביקרה אצל הנתבע 2, הוא רופא המשפחה, שהועסק במועדים הרלוונטיים לתביעה אצל הנתבעת 1 בעיר רהט וטיפל בתובעת, שחזר על המלצות הרופאה שטיפלה בבית החולים והדריך אותה להמשיך באותו טיפול ולחזור למרפאה שבוע אחר מכן.

התובעת טוענת כי רק ביום 9.12.02, בביקור חוזר אצל הנתבע 2 - נעשה לראשונה רישום בו מצוין כי בנוסף לחתך בלשון נמצאו בה שברים בשתי השיניים הקדמיות. התובעת טופלה שוב במשככי כאבים ושוחררה לביתה.

כ - 5 חודשים לאחר מכן, עקב כאבים ותלונות על הרגשה משונה ותרדמת בלשון, ביקרה התובעת שוב אצל הנתבע 2, ואחר שעשה בה בדיקה ידנית - נתגלה גוש נוקשה בלשון, ובאותו מעמד, בהרדמה מקומית, הוציא הנתבע 2 מלשונה של התובעת חתיכת שן, ושיחררה שוב בהמלצה לתרופות ומשככי כאבים.

על אף הוצאת חתיכת השן השבורה המשיכה התובעת להתלונן על כאבים ונפיחות בלשון, נבדקה שוב על ידי הנתבע 2 בדצמבר 2003, אז ציין הנתבע 2 כי בוצע בה טיפול של "התקנת" שיניים תותבות בשתי השיניים הקדמיות, ורק אז - ניתנה לתובעת הפניה למיון בביה"ח "סורוקה" לצורך ביצוע צילום רנטגנן וייעוץ כירורג כללי.

בפניה שקיבלה התובעת אז נרשם כי היא:

"נפלה בעבר ונשברו 2 שיניים קדמיות. לאחר זמן מה הוצאה השן מהלשון, כעת מרגישה עוד שן בלשון..."

ביום 11.12.03 נבדקה התובעת במיון ביה"ח "סורוקה" על ידי כירורג כללי, שמצא גוף זר בקידמת הלשון, היא הופנתה לייעוץ אצל רופא אף אוזן גרון, ומשם למרפאות חוץ פה ולסת של בית החולים "סורוקה", רק כחודשיים ומחצה לאחר מכן נבדקה במרפאת פה ולסת, אז נמצא " גוש קשיח/קשה רגיש בלשון מימין", ביום 29.4.04 נבדקה שוב במרפאת פה ולסת, בוצע בה צילום בלשון, נשללה הימצאות גוף זר, אך נמצאו קישיון ורגישות בלשון, ובאותו יום, במסגרת אשפוז יום כירורגי, בהרדמה מקומית, בוצעה פתיחה כירורגית - בה לא נמצא גוף זר - אך כן הוצאה ריקמה קשה שנשלחה לבדיקה היסטולוגית שהתשובה לה העידה על צלקת ללא עדות לגוף זר.

התובעת טוענת כי ביום 4.6.04 נבדקה על ידי הנתבע 2 אחר שהתלוננה על כאבים והפרעות בצד התחתון של הלשון והוא מצא בה " ריקמת בשר שיוצאת מהאספקט התחתון של הלשון בקוטר 0.5 ס"מ" - אז וגם לאחר מכן קיבלה טיפול תרופתי.

2.         התובעת טוענת כי הנתבעים או מי מהם התרשלו בטיפול בה, אחר שהפרו חובת הזהירות בה הם מחוייבים כלפיה, כי היא שוחררה מחדר המיון ביום התאונה, ללא שנעשתה התייחסות לשברי השיניים שנמצאו בה אחר מכן, כי לא נעשו בה הבדיקות הנחוצות והדרושות - כך לא נעשה בה צילום רנטגן, לא נעשתה התייעצות עם הרופא המומחה הדרוש, ומשלא אובחנו שברי השיניים בלשון, כשאלה נותרו כלואים בתוך ריקמת הלשון למעלה מחצי שנה - נוצר תהליך דלקתי כרוני שגרם לה כאב וסבל קשים.

            התובעת טוענת כי לו היו מאתרים בצילום ראשוני את השיניים השבורות, הרי ניתן היה בטיפול כירורגי קטן ובהרדמה מקומית להוציא שברי השיניים ולמנוע ממנה סבל וכאב, גם פגיעה באיכות חיים.

            התובעת טוענת עוד כי הנתבעים התרשלו בכך שלא התייעצו עם המומחים הדרושים - כך מי שטיפל בה בחדר המיון, כך גם הרופא המטפל במרפאה, כי אילו היה כל אחד מהנתבעים מבצע מלאכתו במיומנות סבירה, או לפחות מבצע הבדיקות הבסיסיות הנדרשות - הייתה נעשית אבחנה נכונה כבר שלב ראשון.

            כתוצאה מהטיפול הרשלני שנעשה בה טוענת התובעת כי נגרמה לה פגיעה נוירולוגית בלשון, כי היא נותרה סובלת ממגבלות תפקודיות קשות, שיש להן השפעה מכרעת על איכות והנאת החיים.

התובעת טוענת כי נזקיה הקשים הם תולדה, כאמור לעיל, של טיפול רשלני, הפרת חובות חקוקות מצד הנתבעים או מי מהם, חוסר זהירות וחוסר מיומנות.

3.         התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית של ד"ר שלמה ברק שהתייחס לטיפול שנעשה בה גם על ידי רופאי הנתבעת 1, גם על ידי הנתבע 2, שקבע כי הריקמה שנמצאה בלשונה, סופה של תקופה, היא תולדה של הדלקת הכרונית שהייתה בלשון עקב היוותרות שבר שן, ואת נכותה הצמיתה מצא להעריך ב 10%, לפי סעיף 29 (5) (א) (2) לתקנות המל"ל - בגין חוסר תחושה, ירידה בתחושה וכאבים בלשון - בצורה בינונית.

            ד"ר ברק מציין כי גם לאחר הניתוח שנעשה בתובעת, בו הוצאה הריקמה הדלקתית מהלשון - היא ממשיכה להתלונן על כאבים, אי נוחות ותרדמת בלשון, כי תחושות אלה תיוותרנה בה לצמיתות ואין כל טיפול שיהא בו לשפר, כי הפגיעה הנוירולוגית בלשון, ירידה וחוסר בתחושה - מהווים הפרעה תפקודית מגבילה בדיבור, ובאכילה, ויש  בהן להגביל באכילת מאכלים מתובלים.